<h1>פסקי הרי"ד — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[קידושין נ"ב ע"ב] ובמעשר שיני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי ר' מאיר. פי' דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא, דכת' [ויקרא כ"ז] וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ קודש לי"י, לי"י הוא קודש ולא לקדש בו את האשה. ר' יהודה אומ' במזיד קידש בשוגג לא קידש. פי' דקסבר רבי יהוד' מעשר שיני ממון בעלים הוא ויכול לקדש בו את האשה, הילכך במזיד שידעו שניהם והכירו כי הוא מעשר שיני הוו קידושין והאשה (מתקדש') תעלהו בירושלם ותקבלנו שם, אבל בשוגג שלא ידעו כי הוא מעשר שיני לא קידש משום טירחא דאורחא דמציא למימ' אילו הוה ידענא דהוא מעשר שיני, ואין לו היתר אכילה כי אם בירושלם לא הוינא מתקדשת בו ואני סברתי שבחולין קידשני השתא דמישתכח דהוא מעשר שיני הוה ליה מקח טעות, ובעל נמי אי הוה ידע דמעשר הוה שצריכה האשה להעלותו לירושלם לא הוה מיקדשא בו, מפני שצריך לקבל עליו אונסא דאורחא אם יהיו קידושין, שהרי אין האשה יכולה לאכול מהם כי אם בירושלים, ואם ייאנסו בדרך תאמר לו לא קידשתני בכלום, הילכך אילו הוה ידע דאין מעות מעשר שיני או פירות מעשר שיני לא הות מיקדשא בהו עד שיכירו שניהן כי היה מעשר שיני ונתרצו בכך.
[קידושין נ"ח ע"א] מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת, מנלן, דדמי איסורי הנאה מותרין, מדגלי רחמ' בע"ז [דברים ז'] והיית חרם כמוהו, כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו, מכלל דכל איסורין שבתורה שרו, ונילף מינה, משום דהוי ע"ז ושביעית שני כתוב' הבאין כאחת, וכל שני כתובין הבאין כאחת אין מלמדין, ע"ז הא דאמרן, שביעית מאי היא דכת' [ויקרא כ"ה] יובל היא קדש, מה קודש תופש דמיו אף שביעית תופשת דמיה, אי מה קודש תופש את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופשת דמיה ויוצאה לחולין, ת"ל תהיה בהוייתה תהא, כיצד לקח בפירות שביעית בשר אילו ואילו מתבערין בשביעית, בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים, בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין, ביין שמן יצא יין ונכנס שמן, הא כיצד אחרון אחרון נתפש בשביעית ופירי עצמו אסור בהנאה. פי' הפירי הראשון אסור ולא יצא מקדושתו, מדכת' תהיה בהוייתה תהא, והפירי השיני תופש השלישי בקדושתו, וכן שלישי לרביעי משום דאיקרי קודש שתופש חילופו והוא יוצא לחולין.
<h2>דף י:</h2>
[קידושין נ"ז ע"ב] ובשיער הנזיר מנלן, אמ' קרא [במדבר ו'] קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, גידולו יהיה קודש. ובפטר חמור, ואמרי' נימ' מתני' דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ר' שמע' אומ' מותר בהנאה. פי' ובבכורות [י' ע"ב] אמרינן איכא דאמרי מני מתני' לא ר' יהודה ולא ר' שמע', דאי ר' שמע' תתקדש בכוליה, אי ר' יהודה תתקדש בהך דביני ביני. פי' מה ששוה פטר חמור יותר משה שיכולה האשה לפדותו בשה ותהא מותרת בהנאתו, אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבו' לעולם ר' יהודה היא וכגון שאינו שוה אלא שקל, וסבר לה כר' יוסי ביר' יהודה דאמ' אין פדייה פחו' משקל. בשר בחלב מנלן, דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור בישול ואחד לאיסור הנאה. ובחולין שנשחטו בעזרה, מנלן, דכת' [דברים י"ב] כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח (בריחוק) בקירוב מקום, פרט לחולין שנשחטו בעזרה, ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין, ת"ל [שמות כ"ב] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלבים, ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.
<h2>דף יג.</h2>
[קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף כול'. מנלן, דכת' [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם, הקישן הכת' לשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנת בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. תנא אף בחליפין, ותנא דידן, מילתא דליתיה במטלטלי קתני מילתא דאיתיה במטלטלי לא קתני. אמ' שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה, תקפו והביאו אצלו קנאו, קראו ובא אצלו לא קנאו. פי' דמדעתיה קאזיל ואין זו משיכה. וקראו לא, והתניא כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה, ר' אחא אומ' עד שתהלך מלא קומתה, אמרי בהמה אדעתא דמרה קא אזלא, עבד אדעתא דנפשיה קאזיל. אמ' רב אשי עבד קטן כבהמה דמי. ת"ר כיצד חזקה התיר לו מנעלו הוליך כליו לבית המרחץ, הפשיטו הרחיצו סכו גיררו הלבישו הגביהו קנאו, הגביה רבו לו אמ' ר' שמע' לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שההגבהה קונה בכל מקום.
<h2>דף יג:</h2>
[קידושין כ"ו ע"א] במשיכה מנלן, דכת' [ויקרא כ"ה] וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד. ולר' יוחנן דאמ' דבר תורה מעות קונות, אמ' לך תנא לאחר תקנת' דרבנן קתני.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] אמ' רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי במכר לא קנה את השדה, באשה אינה מקודש', לפדיון הבן אינו פדוי, בתרומה יצא ידי נתינה. פי' ומוכרה לכהנים והדמים שלו. ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ותנן בבכורות [כ"ו ע"ב] הכהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להן תרומה בשכרן, ואם עשו כן חיללו, ועליו הכת' אומ' שחתם ברית הלוי. פי' מדאורית' בכל טצדקי דיהיב הויא נתינה, וחכמ' אסרו ליתן תרומה לכהן דבר שיגיע לו הנאה ולא שיתן לו בשכרו, ואף כאן כשנותן לו על מנת להחזיר אין לו לכהן שום הנאה ואע"ג דמדאוריתא [יצא מדרבנן] אסור לעשותו, מאי קסבר רבא, אי קסבר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אפי' כולהו נמי. פי' בכולהו קני בין בשדה בין באשה בין בפדיון הבן, ואי קסבר לאו שמה מתנה אפי' תרומה נמי, ועוד רבא הוא דאמ' מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, דאמ' רבא הילך אתרוג זה במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא, אלא אמ' רב אשי בכולהו קני לבר מאשה גזירה שמא יאמרו אשה נקנת בחליפין, אמ' ליה הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי הכי אמרי' משמיה דרבא כוותך. פי' קנין סודר של חליפין דומה למתנה על מנת להחזיר שאוחז בו ומקנהו לו לפי שעה ומחזירו לו, וכל איסור החליפין הוא כמו שכתבתי לעיל [ג' ע"א] שיתנה ליתן לה מנה, ומקנה לה הסודר שלא יוכלו לחזור בהן כדרך שעושין במכירת שדה, להכי גזרינן הכא על מנת שתחזירהו לי שלא יהו קידושין, דמן דינא הוו קידושין יפים כיון דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, ודוקא כשמתנה עמה על מנת להחזיר לא הוו קידושי, אבל אם נתן לה סודר סתם וקידשה בו ולא הבטיחה שיתן לה דבר אחר, וכל סמך האשה הוא על אותו סודר בלבד הכי נמי דהויא מקודשת כדכתבית לעיל, ואע"פ שהיא החזירתו לו לאחר מיכן שכיון שנתנו לה קנאתו קנין גמור, אם היא רוצה להחזירו לו אין בכך כלום, ודין היה שיהו חליפין קונין באשה כשדה, כיון דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, אלא כיון דדין חליפין נוהג אפילו בדבר שאין בו שוה פרוטה, וחליפין פחות משוה פרוטה באשה אינן קונין, דאין הקש למחצה שנאמ' שיהו קונין אם (אין בהן) [הן] שוה פרוטה, אלא אין מקישין אשה לשדה בדין החליפין כלל בין שוין בין אינן שוין.
<h2>דף כט.</h2>
[קידושין נ"ח ע"ב] במי חטאת ובאפר חטאת, ורמינהי להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. פי' אם יקח בהן שכר מימיו פסולין כמי מערה ואפרו פסול כאפר מקלה של כירה, והיכי תנן דבשכרו מקדש בהן את האשה, אמ' אביי לא קשיא כאן בשכר הזאה וקידוש כאן בשכר הבאה ומילוי. פי' ההבאה וקידוש האפר במים ממקום למקום או בטורח מילוי המים מן המעיין יכול ליקח שכר, ובאותו השכר מקדש את האשה, ודיקא נמי דקתני הכא במי חטאת ובאפר חטאת, והתם קתני להזות ולקדש שמע מינה.
<h2>דף מ.</h2>
[קידושין כ"ה ע"א] תנן התם עשרים וארבעה ראשי אברים באדם אינן מיטמין משום מיחייה, ואילו הן, ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, והחוטם, וראש הגויה, וראשי דדים באשה, ר' יהוד' אומ' אף באיש, ותני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירו', ר' אומ' אף הסירוס, בן עזאי אומ' אף הלשון, סירוס דמאי, אי סירוס דגיד הינו גויה, אלא סירוס דבצים. ואסיקנא דהכי קאמרי ר' אומ' סירוס ולא מיבעיא לשון, ובן עזאי אומ' לשון אבל סירוס לא, ומאי אף אקמייתא, אלמ' סירוס תנאי היא, ובכל מומין שהבכור יוצא לחולין עבד יוצא בהן לחירות, עיין בערך ס' בספר המכריע.
<h2>דף מא.</h2>
[קידושין ס"ו ע"א] ואמ' אביי אמ' לו עד אחד שורך נרבע והלה שותק נאמן, ותנא תונא ושנעבדה בו עבירה ושהמית על פי עד אחד או על פי הבעלים, האי על פי עד אחד היכי דמי אי דקא מודו בעלים הינו על פי הבעלים, אלא לאו דאישתיק.
<h2>דף מה.</h2>
[קידושין כ"ד ע"ב] אמ' רב חייה בר אשי אמ' רב היתה לו אצבע יתירה וחתכה עבד יוצא בהן לחירות, אמ' רב חסדא והוא שנספרת על גב היד.
<h2>דף מח:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] אמ' רב פפא הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין, ואינה גובה מן הלקוחות דלית לה קלא, ה"ג, ועיין מה שכתבתי בגט פשוט.
<h2>דף מט.</h2>
[קידושין נ"ט ע"א] האומ' לאשה התקדשי לי לאחר שלשים ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשיני, לא בא אחר וקידשה מהו, רב ושמואל דאמרי תרויהו מקודשת, ואע"פ שנתאכלו מעות שאינן בעין בעת שרוצים לחול הקידושין שאכלתם או שנאבדו אפי' הכי מקודשת, מאי טעמ' הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו. פי' לאו למלוה דמו דאמרן [ו' ע"ב] המקדש במלוה אינה מקודשת, ולאו לפקדון דמו דאמרן [מ"ז ע"א] התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. לפקדון לא דמו פקדון ברשותא דמריהו קא מיתאכלי והני ברשותא דידה קא מיתכלי, למלוה נמי לא דמו דמלוה להוצאה ניתנה, ולאו בתורת קידושין יהבינהו ניהלה, הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה.
<h2>דף מט:</h2>
[קידושין כ"ט ע"א] ת"ר הוא ליפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו דמצוה דגופיה עדיפ', ר' יהוד' אומ' בנו קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו. והילכת' (כותיה דר') כתנא קמא.
<h2>דף נד.</h2>
[קידושין ל"ט ע"א] אמ' רב אסי אמ' ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה, אמ' ליה ר' אלעזר לר' אסי והתנן הכלאי' מדברי סופרים, לא קשיא, כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן, כדשמואל דאמ' שמואל [ויקרא י"ט] את חוקותי תשמרו חוקים שחקקתי כבר. פי' מדלא כת' ושמרתם את חוקותי, משמ' חוקותי אשר מעולם תשמורו, מלמד שהזהיר את נח ובניו עליהן, ואלה הן החוקים בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרכבה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף שדך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. ואלא הכת' שדך. פי' וחוצה [לארץ] לא יקרא שדך, אמ' ליה ההוא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. פי' בכל כלאי זרעים ואפי' כלאי הכרם אין נוהגין אלא בארץ מן התורה. רב נחמן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא, חזיוה לההוא גברא דהוה זרע חיטי ושערי, אמ' ליה ניתי מר נישמתיה מפני שעובר על דברי סופרים, דתנן [ל"ח ע"ב] והכלאים מדברי סופרים, אמ' ליה לא חווריתו. פי' אינכם מלובנים בדבר יפה, דדוקא כלאי הכרם אסרו חכמ' בחוצה לארץ ולא כלאי זרעים. ועוד חזיוה לההוא גברא דהוה קא זרע חיטי ושערי ביני גופני אמ' ליה ניתיה מר נישמתיה. פי' דהא כלאי הכרם אסורים מדברי סופרים, ואמ' ליה לא צהריתו ולא קימ' לן כר' יאשיה דאמ' לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, והכי נמי אמרי' בראשית הגז [חולין קל"ו ע"ב] אמ' רב נחמן בר יצחק נהוג עלמ' כתלתא סבי כר' אילעאי בראשית הגז, וכר' יהודה בן בתירה בדברי תורה, וכר' יאשיה בכלאי הכרם.
